ככל שמומחים להעברת מחלות ישקול באופן כללי כי שיא המגפה COVID-19 לא יכול להקדים את יולי, נושא הגמישות של מסגרת הרווחה ההודית מתברר ככל שיותר, במיוחד ביישובים עירוניים כמו מומבאי, דלהי ו אחמדאבאד. המכשולים של מסגרת הרווחה הכללית של האומה בולטים. במרפאות הרפואה הפתוחות של הודו יש 7,13,986 מיטות בלבד, וזוכרים 35,699 יחידות טיפול מוגברות ו -17,850 מאווררים, כפי שצוין בדיווח שוטף של המרכז לדינמיקה של מחלות, כלכלה ומדיניות (הודו) ואוניברסיטת פרינסטון. מאיזו סיבה זה משנה? לא רק לאור העובדה שהמדינה גייסה זה עתה 1,24,981 מקרים דינמיים, אלא בנוסף בטענה שנתונים אלה הם רושם של היעדר התלהבות המחוקק של הודו, במשך זמן רב למדי, בבנייה. להקים מדינת סיוע ממשלתית.
ההכרה הכללית שעומדת מאחורי ההסדר והנגישות של מנהלי שירותי הרפואה מיוחסת למעמד המדינה שיוצר המדינה. בכל מקרה, הודו נופלת מאחורי חבריה ל- BRICS על שיא הרווחה והאיכות (רשימת HAQ). על פי פרופיל הבריאות הלאומי 2018, ההוצאה הרווחת הכללית של הודו היא מתחת לאחוז אחד מהתמ"ג של המדינה, שהוא נמוך יותר מחלק משכנותיה, מדינות, למשל, בהוטן (1 אחוז), סרי לנקה (2.5 אחוז) ונפאל (1.6 אחוז). למעשה, לפי ארגון הבריאות העולמי, הודו משלימה שנייה מהבסיס מבין עשרת המדינות באזור שלה על הוצאות השיעור של התוצר על רווחה כללית. האיים המלדיביים שורפים 1.1 אחוזים מהתמ"ג שלה כדי להבטיח את המקום הראשון בסקירה הכללית, אחרי תאילנד (10 אחוזים).
דפוסים השוואתיים עבור הודו נראים על מצביעים כמו מיטות מרפאות חירום ל -1,000 אנשים. על פי מידע ה- OECD שהיה נגיש לשנת 2017, לכאורה יש בהודו 0.53 מיטות נגישות לכל 1,000 אנשים לעומת 0.87 בבנגלדש, 2.11 בצ'ילה, 1.38 במקסיקו, 4.34 בסין ו 8.05 ברוסיה. המספרים לא השתנו בארבע השנים האחרונות של מידע נגיש, והדגים את החלק המעופש של הודו בתוכנית ההוצאות הכללית על שירותי רפואה.
ניגודי ה- HAQ התת-לאומיים בהודו הם בעלי משמעות בסיסית. בעוד המדינות המניבות את הביצועים הטובים ביותר, קראלה וגואה, השיגו יותר מ -60 מיקודים, תנאי הביצוע הנוראיים ביותר של אוטר פרדש ואסאם השיגו פחות מ -40 מיקודים. יתר על כן, החור בין הציונים הגבוהים ביותר והפחותים התרחב מניגוד של 23.4 נקודות בשנת 1990 להבחנה של 30.8 נקודות בשנת 2016. לאחר שאוכלוסיות המדינה מנוגדות לכמות המיטות הנגישות, קראלה עם אוכלוסייה של 3.5 קרו בלבד (2018) יותר מ 22,300 מיטות נגישות במרפאות חירום פתוחות / בתי ספר קליניים ממשלתיים. בעוד שמדינות גדולות יותר כמו גוג'ראט ומהראשטרה עם אוכלוסיות של מעל 6.82 קרונות ו -12.22 קרונות (2018) בנפרד, יש רק 16,375 ו -6,970 מיטות בנפרד. הבחנות אלה בין מדינות מייצגות גם את היכולות המשתנות להכיל את הזיהום ברמה תת לאומית בה עלתה קראלה כמודל פורה.
אחת הסיבות שאינן ניתנות להכחשה לכך ששירותים אנושיים פתוחים לא היו צורך בממשלים מתקדמים של הודו נעוצה באופן בו מעמד הצווארון הלבן של הודו לא דרש זאת. המחקר CDDEP / Princeton מראה כי במרפאות החירום הפרטיות יש 11,85,242 מיטות, 59,262 מיטות טיפול נמרץ ו -29,631 מאווררים. נכון להיום בהודו, הרוב המכריע של הטיפול ב- COVID-19 נעשה במשרדים פתוחים אולם עם התקדמות המגיפה, יהיה זה בסיסי להרחיב את המאמץ בהטבות ביטוח לאומי על ידי הכללת המגזר הפרטי כשותף ושותף שווה ערך. . ללא קשר למרפאות פרטיות המייצגות 62 אחוזים ממיטות מרפאות החירום המלאות כמו מיטות טיפול נמרץ וכמעט 56 אחוזים ממכשירי ההנשמה, הם מתמודדים עם כעשרה אחוזים בלבד מהמשימה המצטיינת שבידיהם ומכחישים לכאורה תרופות לעני. זה נמצא בביהאר, שראתה נסיגה מוחלטת של החלק הרווחי הפרטי וכמעט הגבלה כפולה ממגבלת המיטות של משרדים פתוחים. במדינות בהן מרפאות פרטיות לא עשו דרכן לעניים לשדרג ולהשלים את מאמצי הממשל להבטיח רווחה כללית, המחוקקים שהופנו אליהם קיבלו אחריות על חלק מהם. מכיוון שממשלת מודי זימנה את החוק הלאומי לניהול אסונות משנת 10, מומחים עוסקים להשתלט על ניהול קרנות פרטיות.
מהראשטרה היא דוגמה תקפה: היא לקחה על עצמה את האחריות על 80 אחוזים מכל מיטות מרפאה פרטית במדינה עד ה -31 באוגוסט. עבור מטופלים במיטות אלה, המחירים הוגדרו בסכום של 4,000 רופי בגלל מיטות כלולות ופלישה. 7,500 רופי מדי יום למיטות טיפול נמרץ ללא הנשמה ו -9,000 רופי לבעלי הנשמה. האם יבואו מדינות שונות? לרגל האירוע, ממשלת דלהי ביקשה כי 117 מרפאות חירום פרטיות יחלקו 20 אחוז מהמיטות לחולי וירוס. יתרה מכך, באיזו שיטה יתקבלו המרפאות הפרטיות? גישה אחת לעשות זאת, עבור המחוקקים (האיחוד והמדינה), היא לספק חובות שהם חייבים למרפאות פרטיות בגין תגמול לחולים במסגרת תוכנית הבריאות הממשלתית המרכזית (CGHS) ותוכנית הבריאות התורמת לשירותים לשעבר (ECHS).